מעבד תמלילים שהוא בעצם מחשב שלם

לכל אחד מהחברים בקהילת הרטרו יש את הרשימה הזו של פריטים שהוא היה רוצה להשיג. את הרשימה שלי אפילו פרסמתי פה בפוסט פעם (כנראה צריך לעדכן אותה). יש פריטים שאנחנו מנסים להשיג באופן אקטיבי ויש את אלו שהיינו רוצים שיהיה לנו אבל אנחנו לא מחפשים אותם באופן אקטיבי ממגוון סיבות. הסיבה העיקרית היא שהם מאד יקרים: Apple Lisa, למשל, שמחירה מתחיל ב-$2500 ועולה עד $5000. סיבה נוספת היא שאולי הם לא כאלו חשובים לאוסף שלנו ובזמן שזה היה נחמד אם היה לנו אותם, לא בהכרח שווה להתאמץ עבורם.

לקטגוריה השנייה משתייך ה-Amstrad PCW 8256:

הסיבה שרציתי אותו היא שהוא שייך למשפחת ה-Amstrad שיש לי ממנה את הפריטים המוקדמים ממשפחת ה-8bit, וה-PC הראשון שהיה לי היה גם הוא Amstrad שסבא שלי קנה לי בחיפה (מודל Amstrad PC1512 שנקנה בקריית המחשב בצ׳ק-פוסט, למי שזוכר.)

במקור, הוא שווק כמעבד תמלילים:

"The PCW, short for Personal Computer Word-processor, was targeted at the word processing and home office markets."

אבל בסופו של יום, מדובר היה במחשב מבוסס מעבד Z80 עם כל מה שצריך כדי להפוך אותו למחשב רגיל, גם אם מעט מוגבל.

המציאה

את העובדה שאנשים זורקים כל מיני מחשבי רטרו אתם כבר מכירים. הזכרתי בעבר מציאות כאלו, בין אם ברחוב, במיחזוריות, או ישירות אלי. והנה, מזלי שפר עלי שוב.

בתחילת השבוע הלכתי לי באחד הרחובות בתל-אביב בדרך חזרה אל האוטו כשלפתע נגלה בפני המחזה הבא:

מרוב שהייתי המום, עצרתי במקום. לידי עמד מישהו שבדיוק יצא מהרכב ואמר לי ״יפה, הא?״ ואני, שכל-כך הופתעתי והייתי לא מוכן למציאה הזו - לא ידעתי שהיו כאלו בארץ בכלל - עניתי לו בלי לחשוב ״אה, זה בדיוק מה שרציתי! איך זה יכול להיות???״.

חמישה שבועות קודם החלקתי עם קורקינט ושברתי את עצם הבריח. עוד לא החלמתי לחלוטין - היו עדיין עוד כמה ימים עד להחלמה מלאה - אבל זה לא עמד לעצור אותי מלקחת את המחשב הזה וגם לא התכוונתי להסתכן בללכת להביא את האוטו לכאן רק כדי לגלות שמישהו אחר כבר לקח אותו. את המקלדת הכנסתי לתיק הגב שלי ואת המסך לקחתי בעצמי את 200 המטרים הנותרים עד האוטו. Success!

הפעלה ראשונה

המחשב חיכה לי יום שלם בתא המטען ולמחרת העליתי אותו מהחניון לדירה. באופן לא מפתיע, המחשב היה די מאובק אבל סה״כ נראה במצב טוב:

במבט מקרוב ניתן לראות שהמחשב יודע לפעול גם מחיבור לספק מתח ישר של 24 וולט, וכן לעבוד עם מדפסת (הגיוני. בכל זאת, מעבד תמלילים):

אפשר לראות גם את הכיתוב בספרדית מתחת לאנגלית. מחשבי Amstrad ו-Dragon היו נפוצים בספרד וחלקם אף יוצרו בספרד.

עשיתי מעבר מאד בסיסי של הורדת אבק, חיברתי את המחשב לחשמל והפעלתי אותו:

לא קראתי עדיין על המחשב ולא ידעתי למה לצפות. המחשבים מדור ה-8bit היו נדלקים ישירות ל-BASIC אבל פה לא קרה כלום. לכל הפחות ידעתי שהמסך עובד ונראה היה שאו שיש בעיית סינכרון כלשהי, או שמשהו אחר לא היה בסדר.

מחשבי ה-Amstrad (כמו גם מחשבי ה-Spectrum) לא השתמשו בכונני הדיסקטים הרגילים של התקופה - 5.25״ או 3.5״ - אלא היה להם פורמט ייחודי בשם CF2 שהיה בגודל 3״:

יש לי כמה כאלו בבית, שהגיעו עם חלק מהמחשבים הרלוונטים, אז לקחתי אחד של מחשב אחר והכנסתי אותו לכונן, רק כדי לראות אם קורה משהו:

שמחתי לראות את המנורה של הכונן נדלקת ונכבית יחד עם המסך. זה הראה לי שלא רק המסך עובד אלא גם לוח האם - המחשב מנסה לקרוא את הדיסקט. אלו היו בשורות מצויינות!

יצירת דיסקט מערכת הפעלה

בפוסט ״באתי לעזרת חבר״ תיארתי את כלי אירכוב הדיסקטים שאני משתמש בהם: Greaseweazle ו-Kryoflux. בתמונה שצירפתי כבר אז, אפשר לראות שיש לי Setup מוכן לדיסקטים ה-״רגילים״ של התקופה - 5.25״ ו-3.5״:

ואכן, השתמשתי בכלים האלו מספר פעמים. עם זאת, עד היום עדיין לא נדרשתי לעבוד עם דיסקטים של 3״ ולכן לא היה לי עדיין Setup מתאים, וזו היתה ההזדמנות המושלמת.

היה ברשותי Greaseweazle V4 שעדיין לא זווד. התחלתי לקרוא באינטרנט על ההבדלים בין הכוננים וחיפשתי מידע מאנשים שכבר השמישו Greaseweazle על כונן 3״. מסתבר שיש שני הבדלים עיקריים:

1. בכוננים הסטנדרטים החיבור הוא של 34 פינים ואילו בכונני ה-3״ החיבור הוא של 26 פינים;

2. סדר הפינים במחבר המתח הוא הפוך - מתחי ה-5 וולט וה-12 וולט הפוכים ביניהם.

המשמעות היא שעל מנת לחבר כונן 3״ חופשי ל-Greaseweazle או אפילו למחשב PC - גם כאלו פתרונות מצאתי - אני אצטרך גם מתאם למחבר הנתונים וגם מתאם למחבר המתח. לא ממש התחשק לי להתחיל לבנות כל מיני כאלו או להזמין מהאינטרנט ולחכות כמה שבועות, אז המשכתי לחפש.

מצאתי בלוג (חלק 1, חלק 2) בו מתואר חיבור של ה-Greaseweazle אל המארז החיצוני של כונן 3״ של מחשב Amstrad:

היתרון העצום פה הוא שהמארז הזה מבצע את כל ההמרות הנדרשות, הן של מחבר הנתונים והן של מחבר המתח, ואפשר להשתמש בו ישירות עם ה-Greaseweazle.

ממש במקרה, יש לי כונן חיצוני כזה שקיבלתי מחבר לפני כמה שנים (תודה, שחר!). לא זכרתי אם הוא תקין או לא - לרוב הגומיות של המנוע מתייבשות ונקרעות - אבל זכרתי במעורפל שניסיתי אותו כשקיבלתי אותו והוא עבד:

דבר אחד קטן שהייתי צריך לעשות היה לנתק את חיבור ה-5 וולט בתוך המארז. ה-Greaseweazle מספק את המתח בעצמו ואם מחברים אותו יחד עם הספק שבמארז של הכונן, זה עלול לפגוע ב-Greaseweazle:

הבנתי גם שבהמשך אני ארצה להרכיב מתג חיצוני, כדי שאוכל להשתמש בכונן גם למטרתו המקורית - מחשבי Amstrad - וגם עם ה-Greaseweazle. זה יחסוך לי, לפחות בטווח הזמן הקרוב, את המאמץ לבנות מארז חיצוני משלי שכולל גם את הכונן וגם את ה-Greaseweazle, כמו שעשיתי עבור ניר בפוסט ״זיווד Greaseweazle במארז חיצוני״.

המרה קטנה נוספת שלא יכולתי להתחמק ממנה היתה לשייף את הבליטות בכבל הנתונים, כי מתברר שהמארז אולי עושה את כל עבודת ההמרה, אבל החיבור של הכבל הוא הפוך. מכיוון שהכבל הוא Keyed, ז״א שיש לו בליטות וחריצים כך שניתן לחבר אותו רק בדרך אחת - הייתי צריך לשייף את הבליטה כדי להיות מסוגל להפוך את הכבל:

הגיע הזמן לבדוק את ה-Setup. הכנסתי את אחד הדיסקטים שהיו לי אל הכונן והפעלתי את ה-Greaseweazle. הדבר הראשון שהייתי צריך לעשות היה להגדיר את הפרמטרים של הכונן הזה: 40 טראקים שממוספרים 0-39, צד אחד בלבד, ופורמט נתונים של IBM MFM (מיוצג ע״י 720k שזו אותה צפיפות נתונים):

ניסיתי לקרוא דיסקט ונראה היה שזה מצליח:

את הדיסקט קראתי כ-Raw flux, ז״א שטף מגנטי ללא פרשנות כלשהי, ואז בדקתי אותו עם הכלי HxCFloppyEmulator, שיודע לקרוא קבצי שטף מגנטי ולנתח אותם:

אפשר לראות בצורה ויזואלית יפהפיה כיצד המידע מאורגן על הדיסקט. יש כאן 9 סקטורים והחלון הקטן למעלה מימין מראה שזה מידע קריא ובעל משמעות.

כבר בנקודה זו שמחתי, כי המשמעות היתה שהשמשתי יכולת תשתיתית לקרוא ולכתוב דיסקטים של 3״ - יכולת שעדיין לא היתה לי. אפילו אם לא אצליח להשמיש את המחשב, כבר יצאתי ברווח! ככה נראה ה-Setup:

עכשיו הגיע הזמן לייצר את דיסקט מערכת ההפעלה. מצאתי אתר FTP שהכיל כל מיני קבצים, אחד מהם נראה שהכיל קבצי הפעלה למחשב:

בתוכו היו כמה קבצים מעניינים:

הימרתי על cpmpluse.dsk וכתבתי אותו אל הדיסקט:

רגע לפני שבדקתי את הדיסקט, הייתי צריך לנקות את הכונן של המחשב. אני לא יודע כמה זמן הוא היה באחסון והרבה פעמים מצטבר אבק על ראשי הקריאה והכתיבה. לכל סוג של כונן יש דיסקט ניקוי משלו, וגם לכונני 3״ יש כזה, שקניתי מבעוד מועד בציפייה ליום הזה:

קצת IPA על האיזור הפנימי וזה כל מה שצריך.

ואז הגיע רגע האמת:

המחשב עובד! הוא העלה את מערכת ההפעלה CP/M, שהיתה המערכת שקדמה ל-DOS והיתה מאד נפוצה בתקופה ההיא:

אז מה עוד אפשר לעשות עם המחשב?

הפקודה DIR, שמוכרת לכל מי שאי פעם עבד עם DOS, קיימת גם ב-CP/M והיא מראה לנו מה יש על הדיסקט:

אחד הקבצים על הדיסקט נקרא BASIC.COM והוא כנראה סביבת ה-BASIC, אז בדקתי:

זהו אכן המפרש (Interpreter) של BASIC! אז כמו כל שאר הבלוגרים, כתבתי תוכנית בסיסית שתדפיס את השם של הבלוג:

וככה זה נראה כשהיא רצה:

השלב הבא היה לנסות להריץ משחק כלשהו (כי למה לא, בעצם?). חיפוש קצת באינטרנט העלה ארכיון שלם של משחקים למחשב הזה, עם לא פחות מאשר 273 (!!) קבצים שונים:

בחרתי באופן אקראי את ״Space Combat״, כתבתי אותו על הצד השני של הדיסקט והפעלתי את המחשב:

מן הסתם לא מדובר בפלטפורמה חזקה אז לא היו לי ציפיות גבוהות מדי, אבל זה היה חמוד ממש, בטח עבור מחשב שמצאתי ברחוב :-)

מה הלאה?

בנקודה זו עצרתי. המחשב תקין, השמשתי יכולת תשתיתית לעבודה עם דיסקטי 3״ והיה לי מספיק חומר לבלוג.

מה עוד אפשר לעשות? בתור התחלה, צריך לנקות את מחשב הזה באופן יסודי, גם מבפנים. אפשר גם לבדוק אם אפשר לבצע עליו שיפורים ושדרוגים. ממה שקראתי, לפחות את הזיכרון ניתן לשדרג ואפשר אפילו להוציא את הכונן ולהחליף אותו ב-Gotek שיאפשר עבודה הרבה יותר נוחה.

את כל אלו אעשה (אולי) בפעם אחרת ואם כן אז הם יזכו לבלוג משלהם.

זהו, היה לי ממש נחמד למצוא ולהשמיש את המחשב הזה ואת ה-Greaseweazle. תודה שקראתם!