שחזור ידית של כונן דיסקטים

אי אז בשנות ה-80׳ היו דיסקטים בקוטר 5.25״. הם היו רכים וגמישים ומשם בעצם מגיע השם Floppy Disk (אם כי הוא התחיל עוד קודם, כשהדיסקטים היו בגודל 8״). הדיסקטים היו בשימוש רוב המחשבים הביתיים של התקופה, עוד לפני עידן ה-IBM PC, ולמחשבים של כמעט כל היצרנים היו כוננים, בין אם מתוצרת יצרן המחשב ובין אם תוצרת חברה אחרת.

בפוסט קודם - זיווד Greaseweazle במארז חיצוני - הראיתי איך אני מתקין כונן כזה במארז חיצוני יחד עם בקר מיוחד, כדי להיות מסוגל לקרוא ולכתוב דיסקטים בפורמטים ישנים ושונים. לפני כמה ימים פנה אלי ניר וביקש שאתקין לו כונן 360K במארז פנוי שהיה ברשותי. התקנתי את הכונן והחזרתי את המארז לניר אך הסתבר שהכונן היה תקול. ניר חזר אלי עם כונן אחר, אבל עם בעיה אחרת: הידית שמשמשת לפתיחת הכונן וסגירתו היתה שבורה.

אם אתם תוהים איך זה אמור להיראות, הנה תמונה של כונן עם ידית שלמה. הכונן אמנם מתוצרת אחרת אבל העיקרון זהה:

למרות שהידית שבורה, יש ממנה מספיק כדי שניתן יהיה לתפעל את הכונן, כך שהפיתרון הנדרש פה הוא מטעמי נוחות ולא מטעמי תקינות:

יש לי כמה כוננים כאלו בבית, אז בהתחלה ניסיתי למצוא ידית זהה באחד הכוננים האחרים, אבל גיליתי שלכל הכוננים שברשותי יש ידיות בחיבור מעט שונה והן לא תוכלנה לעבוד פה. הנה דוגמה:

האינסטינקט הראשון שלי היה לנסות להדפיס ידית חלופית, אך לא מצאתי קובץ STL מתאים. הכונן האמור, מתוצרת COPAL, לא היה מאד נפוץ ונראה שאף אחד לא טרח אי-פעם למדל עבורו את הידית.

ואז היה לי רעיון. זה היה משהו שעדיין לא עשיתי ולכן קפצתי על האתגר.

לקחתי את הידית השלמה (זו שמופיעה בתמונה האחרונה), ובניתי עבורה מיכל פתוח מנייר:

המיכל בעצם יצר מסגרת שלתוכה יצקתי דבק חם:

כך זה נראה מקרוב:

כשהדבק התייבש והתקשה, חילצתי בחזרה את הידית. זה היה מעט קשה יותר ממה שציפיתי אבל סכין יפני ומה שנקרא באנגלית elbow grease עשו את העבודה:

זו בעצם שבלונה. הידית השלמה מעט גדולה יותר מהידית שאני מנסה לשחזר אבל זה דווקא משחק לטובתי, יחד עם העובדה שלמרות שהקירות של השבלונה לא מאד ישרים, זה לא משנה בכלל (בהמשך תבינו למה).

השלב הבא היה למלא את השבלונה. אחד הטריקים הכי מגניבים שלמדתי בשחזור מחשבים הוא העובדה שכשמחברים סופר-גלו עם אבקת אפיה (!!!), מתקבלת תערובת מאד חזקה, אפילו יותר מאפוקסי:

וככה זה נראה אחרי שמנקים את עודפי האבקה:

חילצתי את היציקה מהשבלונה ואחרי כמה מקצי שיפורים (חללים קטנים וחוסרים מסביב) ככה נראתה היציקה הסופית:

את שאריות הדבק החם מוססתי מעט באמצעות אלכוהול 99% על מנת להיות מסוגל לקלפן בקלות:

השלב הבא היה הסרת העודפים ועיצוב הידית מתוך המאסה. פה נכנס לפעולה אחד הכלים החביבים עלי, הלא הוא הדרמל (Dremel):

העיצוב הסופי היה מעוקל ויפה, לא כמו הידית המקורית שהיתה עם קוים ישרים. ככה זה נראה מורכב בחזרה:

רגע האמת מגיע:

באופן עקרוני, השלב הבא אמור היה להיות צביעה (לרוב עם ספריי) אבל לא היה לי ספריי בצבע המתאים ובכל מקרה זה לא היה דחוף. החזרתי לניר את הכונן עוד באותו הערב.

זו היתה פעם ראשונה שאני מייצר שבלונה לחלק חסר ויוצק אותה עם סופר-גלו ואבקת אפיה. השתמשתי בשילוב הזה בעבר להדבקות חזקות אבל אף-פעם לא ליציקה שלמה. זה היה כיף, מספק וכמובן - מלכלך.

תודה שקראתם!